<h1>אור זרוע — ב"ב</h1>
<h2>דף כ.</h2>
[ב"ב קנ"א ע"א] בהמה איקרי נכסי, דתנן במסכת שקלים בפ' ד' [מ"ז] המקדיש כל נכסיו והיתה בהם בהמה הראויה למזבח זכרים ונקבות ר' אליעזר אומר זכרים ימכרו לצריכי עולות ונקבות ימכרו לצריכי זבחי שלמים ודמיהם יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית. ר' יהושע אומר זכרים עצמן כו'. עופות איקרו נכסי, דתנן במסכ' שקלים [פ"ד מ"ח] המקדיש כל נכסיו והיו בהן דברים הראויים לגבי מזבח יינות שמנים ועופות.
<h2>דף כה:</h2>
[ב"ב קכ"ט ע"ב] והילכתא כל תוך כדי דיבור כדי דיבור דמי לבד מע"ז וקידושין פי' רבינו שמואל זצ"ל כל שני דברים שאדם מוציא מפיו זה אחר זה ובתוך כדי דיבור שסיים דיבור הראשון התחיל דיבור האחרון לא חשבינן ליה נמלך [אלא] הרי הוא כאילו אמר שני דברים כאחד. ואם שניהם יכול לתפוס כגון (זה) הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים תמכר ויביא בדמיה חציה עולה וחציה שלמים [תמורה כ"ה ע"ב] דהא לשניהם נתכוון אלא שאין יכול להוציא שני דברים כאחד ואם האחד יש בו כח לתפוס והאחד אינו כלום יתפוש האחד והאחד כמאן דליתיה כגון ירושה ומתנה (לאחר) [לאחד] לשון ירושה (בעל) [בטל] לשון מתנה קונה. ואם שניהם סותרים זה את זה כההיא דפ' בית כור [לעיל ק"ד ע"ב] כגון מידה בחבל הן חסר הן יתר וכגון איסתר' [מאה] מעי כגון משכיר מרחץ בשני' עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש [שם ק"ה ע"א]. יש מהם שאומרים תפוס לשון ראשון ויש שאומרים תפוס לשון אחרון. ויש שמספקא ליה ואומר יחלוקו ויש שהולך אחר המוחזק. והיכא דחזר ביה בהדיא בתוך כדי דיבור ואמר חוזרני בי הכל מודים דהוי חזרה לבד מע"ז שאם התפיס או קצה דבר לע"ז וחזר בו בתוך כדי דיבור ואפילו הכי נאסר משום חומר' דע"ז וכדאמ' נמי בע"ז [דברים ז'] שקץ תשקצנו אע"ג דאתי מדינא להיתירא אסור וקידושין שאם קידש אשה בפני עדים וחזר ואמר בתוך כדי דיבור ליהוי מתנה ולא קידושין אין שומעין לו ומקודשת ואינה מקודשת וחומרא דרבנן היא משום לעז ממזרות אם תנשא לאחר בלא גט עכ"ל. וקיימא לן תוך כדי דיבור דהיינו כדי שאילת תלמיד לרב שלום עליך ר' כדאמ' ספ"ק דמכות [ו' ע"א] גמרינן על פי שנים או על פי שלשה ובפ' שבועת העדות [שבועות ל"ב ע"א] גמ' השביע עליהם חמשה פעמים. א"ל רב אחא מדפתי לרבינא מכדי תוך כדי דיבור כמה הוי כדי שאילת תלמיד לרב והיינו שלום עליך ר' וכן פי' רבי' שמואל זצ"ל בשמעתין תוך כדי דיבור היינו כדי שאילת תלמיד לרב. מעתה הכי קיימא לן דהילכתא תוך כדי דיבור כדיבור דמי אפי' בכדי שיאמר שלום עליך ר'. מיהו דאמ' לבד מע"ז וקידושין דתוך כדי דיבור לאו כדי דיבור דמי לא איתברי' לי אם דוקא בכדי שאילת תלמיד להרב לא הוי דיבור אלא בכדי שאילת הרב לתלמיד הוי דיבור או דילמא לא שנא. ופר"ת זצ"ל שלפיכך אמרו חכמים כל תוך כדי דיבור כדיבור דמי דהיינו כדי שאילת תלמיד להרב דהיינו שלום עליך ר' לפי שכשאדם עושה סחורה עם חבירו ויראה את רבו או מי שגדול הימנו לא יוכל להשלימו. ואם יאמר לו שלום עליך וירצה לחזור לו לא יוכל שוב לחזור לו וכן מפרש גבי תמורת עולה ושלמים. וכן גבי נזירות מייתי לה (בפ"ג) [בפ"ד] דנזירות [כ' ע"ב] ורצו חכמים שיוכל ליתן שלום לרבו ואחר כך יחזור בו וההיא דפרק בתרא דנדרים [פ"ז ע"א] דתניא מי שיש לו חולה בתוך ביתו ונתעלף וכמדומה שמת וקרע ואחר כך מת לא יצא ידי קריעה ואמר ר' שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא לא שנו אלא שמת לאחר כדי דיבור. אבל בתוך כדי דיבור אינו חוזר וקורע אף על גב דלא שייך התם האי טעמא לא פליגי רבנן. ובפ' בתרא דנדרים [שם] נמי פסיק כן וחשיב בהדייהו מגדף ומגרש ולא פליג אשמעת' אלא מגדף היינו ע"ז ומגרש היינו בכלל קידושין ופי' רבינו שמואל זצ"ל לענין ע"ז לא נהירא לרבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דהתפשתו לא שייכא מידי לע"ז. כדאמ' בפרק כל הצלמים [ע"ז מ"ד ע"ב] האומר בית זה לע"ז לא אמר כלום שאין הקדש לע"ז. ואמ' נמי בתמורה בפרק כל האסור' [כ"ח ע"ב] דאין מוקצה לע"ז אלא לשבע שנים שנאמר [שופטים ו'] ואת הפר השני שבע שנים או עד שימסרנו לכומרים ויאכילנו כרשיני ע"ז. והתם לא שייך תוך כדי דיבור. וי"ל דאם מסרו לכומר על מנת לפטמו שבע שנים הוי מוקצה שפיר ואם חזר בו אפילו תוך כדי דיבור לא מהני מידי. ורבי' יצחק בר שמואל זצ"ל פי'.0...
<h2>דף כח:</h2>
[ב"ב קכ"ט ע"ב] והילכתא כל תוך כדי דיבור כדי דיבור דמי לבד מע"ז וקידושין פי' רבינו שמואל זצ"ל כל שני דברים שאדם מוציא מפיו זה אחר זה ובתוך כדי דיבור שסיים דיבור הראשון התחיל דיבור האחרון לא חשבינן ליה נמלך [אלא] הרי הוא כאילו אמר שני דברים כאחד. ואם שניהם יכול לתפוס כגון (זה) הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים תמכר ויביא בדמיה חציה עולה וחציה שלמים [תמורה כ"ה ע"ב] דהא לשניהם נתכוון אלא שאין יכול להוציא שני דברים כאחד ואם האחד יש בו כח לתפוס והאחד אינו כלום יתפוש האחד והאחד כמאן דליתיה כגון ירושה ומתנה (לאחר) [לאחד] לשון ירושה (בעל) [בטל] לשון מתנה קונה. ואם שניהם סותרים זה את זה כההיא דפ' בית כור [לעיל ק"ד ע"ב] כגון מידה בחבל הן חסר הן יתר וכגון איסתר' [מאה] מעי כגון משכיר מרחץ בשני' עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש [שם ק"ה ע"א]. יש מהם שאומרים תפוס לשון ראשון ויש שאומרים תפוס לשון אחרון. ויש שמספקא ליה ואומר יחלוקו ויש שהולך אחר המוחזק. והיכא דחזר ביה בהדיא בתוך כדי דיבור ואמר חוזרני בי הכל מודים דהוי חזרה לבד מע"ז שאם התפיס או קצה דבר לע"ז וחזר בו בתוך כדי דיבור ואפילו הכי נאסר משום חומר' דע"ז וכדאמ' נמי בע"ז [דברים ז'] שקץ תשקצנו אע"ג דאתי מדינא להיתירא אסור וקידושין שאם קידש אשה בפני עדים וחזר ואמר בתוך כדי דיבור ליהוי מתנה ולא קידושין אין שומעין לו ומקודשת ואינה מקודשת וחומרא דרבנן היא משום לעז ממזרות אם תנשא לאחר בלא גט עכ"ל. וקיימא לן תוך כדי דיבור דהיינו כדי שאילת תלמיד לרב שלום עליך ר' כדאמ' ספ"ק דמכות [ו' ע"א] גמרינן על פי שנים או על פי שלשה ובפ' שבועת העדות [שבועות ל"ב ע"א] גמ' השביע עליהם חמשה פעמים. א"ל רב אחא מדפתי לרבינא מכדי תוך כדי דיבור כמה הוי כדי שאילת תלמיד לרב והיינו שלום עליך ר' וכן פי' רבי' שמואל זצ"ל בשמעתין תוך כדי דיבור היינו כדי שאילת תלמיד לרב. מעתה הכי קיימא לן דהילכתא תוך כדי דיבור כדיבור דמי אפי' בכדי שיאמר שלום עליך ר'. מיהו דאמ' לבד מע"ז וקידושין דתוך כדי דיבור לאו כדי דיבור דמי לא איתברי' לי אם דוקא בכדי שאילת תלמיד להרב לא הוי דיבור אלא בכדי שאילת הרב לתלמיד הוי דיבור או דילמא לא שנא. ופר"ת זצ"ל שלפיכך אמרו חכמים כל תוך כדי דיבור כדיבור דמי דהיינו כדי שאילת תלמיד להרב דהיינו שלום עליך ר' לפי שכשאדם עושה סחורה עם חבירו ויראה את רבו או מי שגדול הימנו לא יוכל להשלימו. ואם יאמר לו שלום עליך וירצה לחזור לו לא יוכל שוב לחזור לו וכן מפרש גבי תמורת עולה ושלמים. וכן גבי נזירות מייתי לה (בפ"ג) [בפ"ד] דנזירות [כ' ע"ב] ורצו חכמים שיוכל ליתן שלום לרבו ואחר כך יחזור בו וההיא דפרק בתרא דנדרים [פ"ז ע"א] דתניא מי שיש לו חולה בתוך ביתו ונתעלף וכמדומה שמת וקרע ואחר כך מת לא יצא ידי קריעה ואמר ר' שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא לא שנו אלא שמת לאחר כדי דיבור. אבל בתוך כדי דיבור אינו חוזר וקורע אף על גב דלא שייך התם האי טעמא לא פליגי רבנן. ובפ' בתרא דנדרים [שם] נמי פסיק כן וחשיב בהדייהו מגדף ומגרש ולא פליג אשמעת' אלא מגדף היינו ע"ז ומגרש היינו בכלל קידושין ופי' רבינו שמואל זצ"ל לענין ע"ז לא נהירא לרבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דהתפשתו לא שייכא מידי לע"ז. כדאמ' בפרק כל הצלמים [ע"ז מ"ד ע"ב] האומר בית זה לע"ז לא אמר כלום שאין הקדש לע"ז. ואמ' נמי בתמורה בפרק כל האסור' [כ"ח ע"ב] דאין מוקצה לע"ז אלא לשבע שנים שנאמר [שופטים ו'] ואת הפר השני שבע שנים או עד שימסרנו לכומרים ויאכילנו כרשיני ע"ז. והתם לא שייך תוך כדי דיבור. וי"ל דאם מסרו לכומר על מנת לפטמו שבע שנים הוי מוקצה שפיר ואם חזר בו אפילו תוך כדי דיבור לא מהני מידי. ורבי' יצחק בר שמואל זצ"ל פי'.0...
